עריכה:
הפוסט התפרסם ממש לפני הטבח בישובי הדרום וברוקדי פסטיבל הטראנס נובה. למעלה מ 360 רוקדים שהגיעו להנות יחד בטבע לצלילי מוזיקה ניצודו ונרצחו, ומי יודע כמה עשרות נחטפו! יודעת בוודאות שחלקם בילו בפסטיבל טומורולנד האגדי.
אין נחמה ואין כפרה על המעשה המזוויע של תתי האדם שביצעו את המעשה.
יש להבהיר לעולם כי HamasisISIS#
השם יקום דמם ומי יתן שישרפו לאט באש הגיהנום (אם קיים)
לזכרם של הנרצחים, בתפילה שהחטופים ישובו בשלום לביתם במהרה.
ולכבוד האחווה הקסומה של הרוקדים בטבע.
לרקוד בטומורולנד!!!
טומורולנד (Tomorrowland) זהו פסטיבל מוזיקת הריקוד האלקטרוני הידוע בעולם.
עד לפני כשנה לא ידעתי מה זה בכלל. וכשגיליתי על האירוע הזה ועוצמתו, ממש נדלקתי על העניין ורציתי ממש להיות שם ולקחת חלק בארוע האנרגטי והיפה הזה. בשבילי זו הייתה הגשמת חלום של שנה אך הכרתי אנשים שחלמו על כך מספר שנים!
עם כל הקיטשיות של המשפט שאכתוב כרגע, באמת ובתמים התרגשתי שם מאוד. אני מרגישה ברת מזל שהייתי בפסטיבל טומורולנד, כן, זכיתי! וכדאי גם לכן ולכם
מתי ואיפה מתקיים טומורולנד?
במשך שני סופי שבוע מלאים בחודש יולי, מדי שנה (מ 2005), נוהרים מאות אלפי אנשים לBoom שבבלגיה.
טומורולנד מרכז חובבי מוזיקה מכל קצוות תבל המתאחדים כדי לחגוג ולרקוד שישי-שבת-ראשון מהצהריים ועד חצות.
מגיעים לטומורולנד מדי שנה עשרות DJ'S המוכרים ברמה עולמית. מאגדות מוזיקת ריקוד אלקטרוני (טייסטו, ארמין ואן בורן, מרטין גריקס, אלסו, אלוק – שאביו שרד את הטבח בנובה, ועוד) ועד לכוכבים עולים.
הפסטיבל מציג מגוון רחב של ז'אנרים מוזיקליים על פני כ 15 במות (!) שבכל שעה בכל במה מתחלף אומן (!).
בין אם אתן ואתם חובבי האוס, טכנו, דראם אנד בייס או כל תת-ז'אנר אחר, טומורולנד מציעה מסע שמיעתי בלתי נשכח שישאיר אתכן רוקדות ורוקדים.
נמאס? מטיילים לבמה אחרת, מנשנשים צ'יפס, וואפל בלגי שותים קצת בירה ומסתכלים על האוכלוסיה היפה, השמחה המנצנצת והצבעונית שעוברת מולכם. וואו!
בפוסט הזה לצערי לא אוכל להעביר לכם את החוויה עצמה, אותה תקבלו רק אם תהיו שם בעצמכם. אלה רק פירורים ללא צליל…
במות מעוצבות במתחם פסטיבל טומורולנד
כל במה היא יצירת אמנות, מעוצבת בקפידה כדי ליצור חוויה סוחפת המשלימה את המוזיקה. מבמות מרכזיות מאסיביות שהותירו אותי פעורת פה ועד במות אינטימיות ונסתרות המספקות הפתעות בלתי נשכחות.
ויש במה אחת שלא הצלחתי למצוא! במה בצורת ראש. סיבה לחזור לפסטיבל לא ?
האווירה בפסטיבל טומורולנד
אווירה בלתי נשכחת! אין לתאר!
הפסטיבל ממוקם בפארק ענק עם מדשאות גשרים ומים. כל פרט שקשור לפסטיבל מעוצב בהתאמה ומוקפד עד הפרט האחרון (הצמיד, פחי המיחזור, הפונט שבשלט, דוכני האוכל וכו').
חלק גדול מהאווירה המרוממת נובע מאנשים הרבים והיפים שהקיפו אותי. מדובר באנשים מכ 200 מדינות שהגיעו בקבוצות, זוגות ובודדים להנות ולרקוד יחד.
האנשים האלו, "אנשי המחר" (באנגלית זה נשמע טוב יותר The People of tomorrow) יוצרים משפחה עולמית הקשורה באהבתם למוזיקה.
אל תיבהלו אבל מדובר ב200,000 איש שמגיעים בכל סופ"ש כזה לפסטיבל. ולמרות הכמות הבלתי נתפסת של אנשים כולם בטוב אחד עם השני – מה זאת אומרת? מחייכים אחד לשני, רוקדים יחד, עומדים בתור יפה.
בכללי, מנסים לכבד אחד את השני.ה התחושה הייתה בטוחה לחלוטין!
מדהים בעיני לראות שזהו כור היתוך של תרבויות, שפות ורקעים. מקבץ של אנשים כל כך שונים נהנים יחד, זה מקרב!
לנפנף בדגל מולדתך זהו דבר מקובל מאוד בפסטיבל טומורולנד ולשמחתי ראיתי דגלי ישראל רבים בכל מקום לצד דגלים שזיהיתי ודגלים שלא.
בטח כולם מסוממים, לא?
הספקנים שביננו יחשבו שהאווירה הטובה בפסטיבל טומורולנד מקורה בסמים שהאנשים צורכים. ביררתי את העניין גם אני לפני הנסיעה.
מה קורה עם הסאחים שבחבורה? האם אפשר להינות גם לא מסוממים? מה הולך בפועל?
אז ככה, טומורולנד מפרסמים בכל מקום שיש אפס סובלנות לצריכת סמים מכל סוג (גם מריחואנה לצורך העניין) ואם יתפסו מישהו יגזרו לו את הצמיד – המשמעות היא שהוא עף מיידית מהפסטיבל ולא יכול לחזור. וכן, ידאגו לקנוס אותו ואולי לערב את המשטרה. יש בדיקה בטחונית (עלק) בכניסה כולל כלבים. הבטחון מטעם הפסטיבל נמצא בכל במה ולטענתם יש גם סמויים בקהל. אז מה שלא יהיה שם, זה בהיקפים קטנים מאוד.
האם בפועל יש אנשים שלוקחים משהו כדי לתפוס ראש?
יכול להיות. אבל לא ראיתי כל עדות לכך למעט פעמיים שהרחתי ריח קלוש ומוכר באוויר. מה שבטוח, שאנשי המחר שותים בירה/ ומיני אלכוהול אחרים בכמויות.
הסלוגן של פסטיבל טומורולנד- נאמץ אותו?
הסלוגן שניבט מכל מקום וגם מדי פעם מוזכר בקטעי הקישור בבמות, עוזר לאנשים להיות בטוב אחד עם השני למרות כמויות האלכוהול הרבות, האנרגיות והריקודים הפרועים לעיתים !
Live today, Love tomorrow, Unite forever
נסיעה לבד לפסטיבל טומורולנד - אפשרי, בטוח ומומלץ!
כמתחילה בעולם הפסטיבלים הרגשתי צורך לקרוא וללמוד על הפסטיבל ומה שהולך שם. חשבתי שנכון וטבעי לי לחבור לישראלים אחרים.
הצטרפתי לקבוצת ווצאפ ופייסבוק של ישראלים וישראליות שחובבים את הפסטיבל (היו בקבוצה כמה מאות להפתעתי!). רוב החברים חוזרים לפסטיבל שוב ושוב ותורמים המון מידע חשוב ככה שיכלתי לשאול שאלות. גיליתי שיש אפילו אתר בעברית שנקרא טומופדיה שמרכז המון מידע בעברית (לא אתר מסחרי).
לשמחתי נוצר קשר עם כמה א.נשים חביבים שעודדו אותי שיהיה מעולה, ואפילו התחברתי לבחורה נוספת (היי עומר!) שנוסעת ללא מעט פסטיבלים, וקבענו בפסטיבל טומורולנד עצמו.
החוויה של לנסוע לבד לגמרי מאמסטרדם לבריסל, להתמקם שם במלון ולצאת יום יום בשאטל לפסטיבל עד השעות הקטנות הייתה יחודית מאוד בשבילי וטובה מאוד.
לא אגיד שלא היו לי פרפרים בבטן לפני היציאה לסופש הסוער הזה. היו גם היו! אבל החלטתי שיהיה סבבה לא שכחתי לארוז פקקי אוזנים ורק קיוויתי מאוד שלא אתפרק פיזית מהמאמץ. לשמחתי גיליתי כושר קרבי ממש!
לאחר יום התאקלמות ושיטוט וריקוד משותף עם עומר ועוד מכרה מהארץ הרגשתי בנוח לגמרי גם לבלות שעות בבמות שונות ולהתמקם בדיוק במקום שמתאים לי.
ויני ויצ'י
ביום הראשון, בבמה המרכזית, הופעה של ויני ויצ'י (צמד די ג'ייז ישראלים) בבמה הראשית הייתי ממש באזור הקדמי בדרכי להפגש עם עומר. תוך דקות נהיה כל כך צפוף! מלא רוקדים ישאלים משולהבים שאוחזים דגלים, פטישים מתנפחים של יום עצמאות, חלקם מרימים אחד את השני בהתלהבות וניפנופים…בשלב מסויים זה היה קצת יותר מדי בשבילי והתרחקתי מהמוקד המשולהב הזה!
בקיצור, אתם מבינים אולי היינו 2 מטר אחת מהשניה אבל לא נפגשנו באותה הופעה.
את הלקח שלי למדתי- לא להיות כל כך קרובה לבמה!!!
אספר לכם על כמה מפגשים חוויות נקודתיות שבכלל לא קשורות למוזיקה המקפיצה שסבבה אותי בפסטיבל.
בסרטון למטה הצמד הישראלי ויני ויצ'י (Vini Vici) נותן בראש להנאת הקהל הבינלאומי ובמיוחד הקהל הישראלי האוהד מאוד! איזה אנרגיות, וואו!!!
לרקוד בגשם = כיף גדול!
מתי רקדתן בגשם לאחרונה?
כן, זה נשמע הזוי ומאוד מביך הא? אבל כשאתן בפסטיבל מוזיקה מלהיב, ויורד גשם ונעים חוצמזה, וגם ככה נרטבתן והמוזיקה מקפיצה, אז למה לא בעצם? ממליצה מכל הלב!
איך הגעתי לזה?
מוצאת את עצמי בהפסקת בירה על ספסל מקשיבה לדיגי' Diesel (זהו שאקיל אוניל המתאגרף לשעבר בקריירה שניה). לצידי בחור צרפתי. הגשם מתחזק, מרטיב לי את הבגדים ואת הבירה חחח.
שלפתי את דגל ישראל לנסות להתכסות מתחתיו. הצרפתי שלצידי שמח להצטרף לכיסוי המאולתר. קטע גדול לא?
תוך דקות הבנו שזה לא עוזר בשיט. אנחנו נרטבים לגמרי! שלוק אחרון מהבירה והלכתי בצעדה ארוכה ללוקר שם יש לי מטריה ופונצ'ו שקית כזה מפלסטיק שיושיע אותי.
לאחר שלבשתי את הפונצ'ו המצחיק והפסקתי להירטב (ספוגה לגמרי מתחת לפונצ'ו כן?) הרגשתי הרבה יותר בנוח להמשיך לשוטט ולרקוד שאני מחוייכת לגמרי מהסיטואציה. סביבי היו מלא מלא מאנשי המחר עם פונצ'ואים כאלה ככה שזה הרגיש פחות דבילי להיות עם השקית הזאת.
ממש הצחיק אותי לראות את הצוות המשועשע של הפסטיבל שנמצא במקום מוגן מגשם מעיף פונצ'ואים כאלה על הקהל הלא רב שהמשיך לרקוד להנאתו בגשם!
היתרון באותו היום היה שהבמות היו מעט יותר דלילות וכך אפשר היה לרקוד עם יותר ספייס מסביב. כמובן שההופעות התקיימו כסדרן ואל חשש הדיג'יס לא נרטבים והציוד איכשהו שורד.
המורים הבלגים
מפגש ראשון:
בערב חמישי לפני תחילת הפסטיבל עצמו, הוזמנו למסיבה מקדימה בבריסל (מן מסיבת חימום).
כל אנשי הפסטיבל שקנו כרטיסים הכוללים לינה במלון (המון מלונות בבריסל מן הסתם) הגיעו לאותה מסיבה. לאחר התארגנות בחדר הגעתי ללובי כדי לצעוד (ולנווט את עצמי בעיר לא מוכרת, כן?) למסיבה. במסיבה זו אני אמורה לפגש לראשונה עם עומר.
ירד גשם שלפי האפליקציה שלי היה אמור כבר להפסק.
התפתחה שיחה קלה על מזג האוויר עם הבחור שעמד לידי, שגם כן מתוכנן להגיע למסיבה. לאחר מספר דקות כשהגשם פסק, הצטרפתי אליו ואל עוד 2 חברים שלו בצעדה למסיבה.
הוא ידע את הדרך לארוע, חסך לי את הניווט, כבר בונוס!
החבורה הזו נראתה מאוד נורמטיבית ואיכותית. מסתבר ששלושתם קולגות, מורים בבית ספר בברוז' בלגיה. החבר המנווט שהוא מעריץ ותיק של טומורולנד "גרר" את שני החברים האחרים איתו לפסטיבל לחוות את החוויה בפעם הראשונה (חננות כן?).
הרגשתי איתם בנוח. כמה שמחתי שאני צועדת לי עם מורים! ועוד חמודים! קארמה או לא קארמה? יש לנו כל כך הרבה על מה לדבר! גם להבין מה הם מלמדים, איך זה עובד בבלגיה? יש לי מלא שאלות אליהם.
כשהבינו שאני מישראל אז השיחה קלחה כמובן גם למצב (עצוב עצוב!) והמורה להיסטוריה מהם ממש היה מעודכן! בקיצור הייתה הליכה כייפית מאוד. מבחינתי זה סימן טוב לבאות! איך שנכנסנו למסיבה הם נעלמו בהמון ואני שבתי להיות עם עצמי מחפשת את עומר.
מפגש שני:
ביום האחרון של הפסטיבל (יום ראשון), ירד גשם רציני שעות רבות. אני הסתובבתי באיזור צדדי יחסית שהיו בו מקומות ישיבה ומסעדות בחיפושי אחר במה מסויימת (Core). התחיל גשם זלעפות ופתאום אני רואה את חבורת המורים שוב! יושבים להם על בירה מתחת לסככה שהגנה עליהם מהגשם. הצטרפתי אליהם בטבעיות וקישקשנו שעה -שעתיים במחסה מהגשם.
נפרדתי מהם לשלום בשלב מסויים והמשכתי בשיטוטי לכיוון המוזיקה שאני אוהבת. לא פגשתי אותם יותר…
הנווד הדיגיטלי
עם אדי הבחור השרירי מפינלנד היו לי שיחות מעניינות במהלך ארוחות הבוקר במלון.
הוא סיפר לי שהוא בעל עסק דיגיטלי שאותו הוא מנהל מכל מקום בעולם ונודד להנאתו בתקופות מדודות שמתוכננות לפי יוקר המחיה במדינות שבהן הוא מתכנן להיות (בישראל הוא עוד לא היה כי יקר יחסית). הוא מאוד מתוכנן בעניין הזה.
שנינו הסכמנו שזו זכות ענקית לחיות בתקופה שחיי נוודות דיגיטלית מבחירה, אפשריים!
הסיפור של אדי הוא, שבפסטיבל הוא יפגש עם עוד 5-6 חבר'ה שקבע איתם והם ירקדו טכנו בעיקר ללא הפסקה במשך שעות. החבר'ה מסתבר התארגנו על מסכות מוזרות עם אורות מנצנצים… שמחתי שפגשתי אותו במצב רגוע לפני הטרפת שהם נכנסו אליה בפסטיבל עצמו.
שדיברנו על האנרגיה הנדרשת לרקוד כל כך הרבה, הוא הסביר לי מה הוא עושה- אוכל ארוחת בוקר, ואחר כך הוא מתקיים מבירה בלבד כל שעות היום!
למה לאכול? הוא אמר, בירה זה משביע, עושה אותו שמח והוא שותה איזה מליון כוסות ביום.
אוכל זה מכביד לא? אז למה לאכול? מממ רעיון מעניין.
למדתי משהו! מחיית פסטיבלים שהוא...
אני ואוכל מחוברים די צמוד אז אני לא בהכרח מבטיחה ליישם את השיעור זה…
איך לסכם את הפוסט הזה? יש עוד כל כך הרבה לכתוב על הפסטיבל הזה ועל החוויות שעברתי…
על הכרטיסים
הלינה
הצמיד המיוחד
ה LIne up
על Armin van buuren ה DJ ההולנדי הענק שבזכות ההופעה שלו נסעתי לפסטיבל טומורולנד. דווקא השנה לראשונה הוא לא הופיע בסופש שלי! מרגיש שצריך להיות לזה המשך…
על ה DJ's שהכי אהבתי והרגעים שבו עלו לי דמעות בעיניים מהתרגשות.
על הבמה הגרניוזית והזיקוקים…
אם קראתן.ם את הפוסט ויש לכם שאלות לגבי פסטיבל טומורולנד, אשמח להמליץ על החוויה בחום ולחלוק מנסיוני הקצרצר.
אשמח אם תשאירו את שאלתכם פה למטה ואשיב לכם בשמחה.
