לוגו כוכבים עגול

מסכמת שנה בקטנה

  וואו איך שהזמן טס! כבר עברה שנה מאז שעלינו על טיסה עם המוון מזוודות ופרפרים בבטן!
חג הפסח שבו עברנו לחיות בהולנד גורם לי לשקוע במחשבות על החיים בארץ והחיים החדשים פה בהולנד.

לרגל נקודות הזמן הזאת החלטתי לרשום את הפוסט החגיגי הזה. כל כך הרבה דברים קורים בצורה שונה ממה שהייתי רגילה כל חיי!
בשל השינוי הזה בסביבה, בשפה ובתרבות, במרחק מהקרובים והיקרים לנו, אני מתבוננת קצת יותר בחיים עצמם.
אני לא מספיק רושמת לעצמי, לא מספיק משתפת אתכם. אבל כן, השנה הזאת זאת חתיכת נקודת ציון מבחינתי.

אז מה הספקתי לעשות בזמן הזה? מה עשיתי שונה בשנה הזו? 

רשימה חלקית שעולה לי לראש כרגע בשלוף- נשארתי לבד (בקטע טוב), צבעתי כמה שוונצים לכחול, יצאתי לריטריט של יוגה ומדיטציה, התנדבתי קצת ועוד! המשפחה כמובן גם כן מתמודדת עם השינויים הקשורים לבית הספר, לשפות, לחברים ועוד. גריי החתולה גם מתאקלמת ומשנה את הרגליה.

כל זה קורה שברקע יש מגיפה עולמית- מגיפת הקורונה זוכרים?

לשמחתי, המעבר לכאן הנמיך לי מאוד את מפלס החרדה לגבי הקורונה.
יכול להיות שזה קשור למרחבים הפתוחים שסובבים אותנו, לתחושה של מרחב אישי שמכבדים אותו בטבעיות, לתחושה שאין המון אנשים סביבי (גרה באמסטלפיין- זוכרים?). יש מצב בהחלט שגם החשיפה המועטה שלי לטלויזיה ישראלית ורדיו שמרבים לדווח על הקורונה בכל שעה, תרם לתחושת הרווחה שלי בהקשר השה.

המעבר שלנו עצמו כולל בדיקות קורונה, טיסה ריקה, שדות התעופה  ריקים, היה סגר קשוח בהולנד לפני שנה. סגר זה לא היה האחרון לצערי. אז חווינו גם שבועות ארוכים שאין לאן ללכת למקום שאינו סופר (טוב, וגם אקשן) וזה היה בהחלט מבאס שכן יש בי דחף עצום שלי להסתובב ולהכיר פה כל פינה!
עברנו את החורף הראשון שממנו חששתי מאוד! מזג האוויר הוא כזה שימים רבים שפשוט אין שום רצון להיות בחוץ. אז מבלים המון בבית (את זה אנחנו עושים ממילא ובטבעיות). עכשיו הבנתי למה עולם התחביבים מפותח פה כל כך!
בסוף החורף, כדובדבן שבקצפת, חווינו סופה רצינית ואמיתית כזו שהמדינה משתתקת לקראתה: בתי ספר נסגרים מוקדם, תחבורה ציבורית נעצרת וכולם מקבלים התראה מלחיצה לטלפון שקוראת לכולם להשאר בבתים… איזה פחד! אימא'לה!!! היה באמת מפחיד! זו הייתה בעיקר סופת רוח שהכתה באירופה וקיבלה את השם Eunice.
לשמחתנו, הבית ששיקשק ורעד, רק ניזוק בכמה רעפים שניתקו מהמקום. למחרת יחד עם השכנים ההולנדים ברחוב הקטן השקט שלנו, אשר סבלו מאותה תופעה, כולם טיכסו עצה יחד איך להביא איש גגות שיטפל ברעפים לפני שיבוא הגשם. כצפוי אנשי הגגות היו מאוד עסוקים ביום שאחרי… בסופו של דבר, בזכות הקשרים שלנו (ייאיי!!!) הצלחנו להביא בעל מקצוע שטייל על הגגות בשורת הבתים שלנו וסידר את הרעפים.
אם אתם רוצים לראות סרטוני סערה יש בדף הפייסבוק שלי כמה סרטונים מלחיצים מיום הסער. בהזדמנות חגיגית זאת, אזמין אתכם לעקוב אחרי הדף שלי שמלווה את חוויות המעבר והחיים החדשים שלי בהולנד.

אבל בואו, קרו מלא דברים טובים! בעיקר דברים טובים! אשמח שתמשיכו לקרוא ותהיו שותפים במסע שלי ושל משפחתי.

שלג שנה בהולנד
אחרי הסערה פתאום יום אחד ירד שלג. איזה כיף!

מלא דברים שעשיתי בפעם הראשונה

נשארת לבד עם הילדים כשאייזנברג ממש לא בסביבה (הוא טס לארץ ואני נשארתי פה)

  לראשונה מאז נישואינו לפני כמעט 20 שנה, מצאתי את עצמי ללא בן זוגי היקר יום ועוד יום, שבוע ועוד שבוע (חד הורית זמנית). מי שמכיר אותנו מקרוב יודע שזה לא פשוט לי בכלל. איזנברג הוא שחקן דומיננטי מאוד בהתנהלות המשפחתית שלנו וחסרונו מורגש ביותר והופך מבחינתי סדרי עולם כמעט!

אז אני ממשיכה את חיי עם הילדים בבית והוא אינו. המצב הזה מפחיד בהתחלה מאוד…אני קולטת שאני בארץ זרה בלי המשפחה והסביבה הקרובה. זה מרגיש בהתחלה לבד מאוד!
זה מצב חדש ומוזר מאוד. מבלבל לגמרי ובסופו של דבר גם מעצים.

איך שרדתי בפועל?
מצאתי את עצמי נכנסת לMode אחר. כל מטלות הבית, ההתנהלות עם הילדים וחלוקת הזמן שלי הם שלי בלבד! זה גם נחמד, לא? אני לא מתייעצת, לא לוקחת בחשבון עוד אדם, לא שומעת עוד דעה. למשל, יוצאת להליכה בספונטניות עם עצמי. אבל…המטבח 100% באחריותי (ומי שמכיר אותי היטב יודע שהמטבח הוא לא המקום הטבעי שלי). וכן,  שמתי לב שרשימת הקניות משום מה קצת משתנה.

ערימת הכלים מחכה רק לי.
אני מרגישה שזה זמן לנסות דברים במטבח. כחלק מהניסויים הקולינריים (אלק) שלי בתקופה הזו, העזתי להכין מרקים שלא הכנתי בעבר, הניסוי עבר בהצלחה מרובה, איזה כיף!

רוכבת באופניים לסופר לעשות קניות

אופניים שנה בהולנד
האופניים ההולנדיות שלי

  תשאלו בטח, למה לי לעשות דבר כזה? קחי את האוטו! אבל אתם יודעים, פה בהולנד…מנסים להיות קצת כמו הולנדים. במקרה הזה הרכיבה הייתה סתם בשביל הכיף!

היה יום יפה ונעים, היה לי זמן פנוי (היו ימים) והתחשק לי לצאת קצת. וגם-  הייתה רשימת קניות לא גדולה. אז החלטתי לרכב לסופר. שזה גם טיול יפה, גם קצת פעילות גופנית וגם לסמן "וי" על משימת הקניות. למה לא ?

שי היקר הצטרף אלי ברכיבה מהנה מאוד למרכז המסחרי בו יש 3 סופרים (בשכונת Groenelaan אם אתם סקרנים).
ואז קרתה התופעה המוכרת – קניתי יותר ממה שרשום ברשימה…כן כן נסחפתי ובגדול. הנה הקורנפלקס שהוא אוהב, הנה פה והנה שם. מפה לשם יצאנו עם עגלת הקניות ופתאום נזכרתי! אני בלי רכב! הגענו באופניים וככה צריכים לחזור! שיט! איך עושים את זה?

אז העמסתי והעמסתי בתיקי האופניים שלי עד להתפקע (שני תיקים יעודיים שמחוברים על הסבל האחור), פוצצתי את תיק הגב שהבאנו ואפילו נתלתה שקית או שתיים על הכידון של שי. (ממש לא בטיחותי. אני יודעת). איכשהו התגלגלנו חזרה הביתה כשאני רוכבת ממש לאט בכל עיקול ומהמורה בדרך מקווה ששום דבר לא ישבר ושלא ניפול בטעות ונמעך הכל…בסופה של רכיבה מתוחה הגענו בשלום ופרקנו את הקניות ששרדו את המסע… 
לסיכום – אלה היו קניות של ישראלית בכלי רכב הולנדי…אופסי.

עושה מבצעי שתילה להפרחת חצר שוממה

עציצים מקסימים שנה בהולנד
עציצים מקסימים מסביבי איזה כיף!

  לשמחתי, בקרבת אמסטלפיין שוכנת משתלת ענק (Tuincentrum Het Oosten) משתלה שכמותה לא דמיינתי שיש בכלל.
המשתלה הזו נמצאת מרחק דקות נסיעה בודדות לאלסמיר השכנה (אם מוכר לכם השם Aalsmeer זה כנראה בגלל שבורסת הפרחים המפורסמת של הולנד שוכנת באלסמיר). בכל פעם שאני מגיעה לשם, אני ממש בשוק מהמגוון, מהגודל ומכמה שמתחשק לי לקנות צמחים פתאום! (הצליח להם, הא?) אז כשאייזנברג היה בארץ הכרזתי לראשונה על מבצע שתילה והפרחת החצר הזעירה שלנו.
נסעתי למשתלה ומילאתי עגלת סופר גדולה הכוללת עציצים ושתילים כמובן, שקי אדמה, אדניות וקצת כלי עבודה. ולאחר מכן, הייתי צריכה לסחוב את כל המטען הזה הביתה ולהקדיש לא מעט זמן לשתול את כל העציצים והשתילים. חלקם נשתלו בחוץ וחלקם מקשטים את הבית. כמה שהם מוסיפים יופי וחום!
נהנתי מאוד מכל העשייה הזו ושמחתי להיות במקום הזה שבו אני מחליטה מה מתאים לי להביא לחצר הפיצפונת שלי. אני  מבינה שהעציצים החדשים באחריותי המלאה ועלי להתמסר לטיפול בהם כדי שיקלטו וישגשגו. לשמחתי אני מאז מצליחה לשמור על שגרת השקיה מדי סוף שבוע. זה מזכיר לי את הציפיות שלי מעצמי שהזכרתי בפוסט ציפיות ציפיות ולא של כריות. אז הנה, סוף סוף אני מקדמת את הרצון הזה שלי בטיפוח צמחיה בגינה ובבית. 
שיא השיאים מבחינתי זה הסחלב שלי. קיבלתי סחלב פורח מקסים ליום הולדתי בשנה שעברה ואחרי כמה שבועות הפרחים שלו קמלו ופרחים חדשים סרבו לפרוח. בעקשנות "שורית" אופיינית המשכתי בשגרת הטיפול הרגילה מדי שבוע והנה הוא פורח שוב! יש לו 4 פרחים לבנים מושלמים!
ביום שראיתי את הניצנים שלו זה פשוט עשה לי את היום! זהו, אני משתחררת חגיגית מהתואר רוצחת עציצים… יש תקווה!

סחלב לאחר שנה בהולנד
הסחלב הפורח על רקע כמה צמחים שיש בגינונת שלנו

עושה קצת כחול בשיער!!! משוגעת שכמותי 🙂

  וואלה, אני חושבת על זה הרבה זמן ואין לי אומץ. ולא שמישהו רוצה לעצור אותי חלילה אבל ביצוע של דבר משוגע כזה קל לי יותר שאני לבד. וקל יותר כשאינני מחוייבת לקוד לבוש כלשהו במקום עבודה. זו הזדמנות מצויינת בשבילי להשתגע קצת- מעט מאוד אנשים מכירים אותי מסביב. אז גייסתי את האומץ הנחוץ ועשיתי זאת!!!! בסך הכל כמה פסים כחולים (שדוהים מהר מדי) שעיטרו את שערי לזמן מה ושימחו אותי ממש!

מתנדבת (בקטנה)

התנדבות 1: בתקופת ראש השנה מצאתי את עצמי נענית להודעת ווצאפ מבחורה מקסימה שלא הכרתי לגבי התנדבות כלשהי לכמה שעות לימים בודדים (הי מיטל!). היה לי זמן פנוי בשפע ומזמן רציתי להתנדב אבל לא ידעתי איפה ואיך.
ממש שמחתי להזדמנות לעזור במשהו לקהילה היהודית ועל הדרך להכיר קצת כמה מהמקומיים. המשימה הייתה לארוז חבילות שי לראש השנה לתורמים מקומיים, קטן עלי!

וכך היה, פגשתי חבורת נשים מקסימות שאת חלקן הקטן כבר הכרתי. מצאתי את עצמי עובדת שכם אל שכם בעברית והולנדית עבור הארגון Israelactie, ארגון שלא שמעתי על קיומו קודם לכן. אבל איזה כיף שהכרתי את מיטל בזכותו!

התנדבות 2: בעקבות המלחמה באוקראינה, הגיעו כידוע עשרות אלפי פליטים אוקראינים חסרי כל להולנד. הלב שלי ממש נכמר על מר גורלם. משפחות התפרקו כשהנשים הילדים והקשישים יצאו מאזורי המלחמה כשבתיהם נמחים מעל פני האדמה והערים שבהם חיו הופכים ללא ראויות למגורים.
ארגון מכבי ההולנדי הרים את הכפפה, וארגן סיוע מהקהילה היהודית באזור אמסטרדם. הסיוע שבו אני לקחתי חלק הוא בהגשת ארוחות להמוני הפליטים שהגיעו לאזור. שיבצתי את עצמי בסיוע בהגשת ארוחות במלון איביס בעיר ושמחתי לעזור גם אם ממש במעט לאנשים האומללים הללו שזוכים לקבלת פנים חמה מהולנד. האוכל החם מגיע מקייטרינג והפליטים מקבלים מכל טוב בהגשה מכובדת ויושבים ואוכלים במקום כאורחי המלון.
אני עובדת במרץ למלא צלחות ומגשי אוכל, לרוקן מגשים לתוך מדיח ענק של המלון כשאני מוקפת בשפה ההולנדית (ובאוקראינית מן הסתם) ואיני מבינה כמעט מה הולך סביבי. אבל, מה זה חשוב בעצם? כולנו עובדים במרץ כמו מכונה משומנת וזה ממש נחמד וממלא!

רציתי לשתף אתכם במפגש מוזר ונחמד עם האישה הלבבית שעבדה לצידי כל הערב. דיברנו (באנגלית) על הפלאפל שהגישו (פלאפל ברוטב? השתגעו?) וגילינו ששתינו לא מעיזות לטעום את הפלאפל. מסתבר שהיא לבנונית ואני ישראלית  (קלטה אותי…) ואנחנו בהחלט יודעות מה זה פלאפל טוב. והוא בטח לא ברוטב!!! לא הראיתי לה אבל התרגשתי קצת. איזה מקום קוסמופוליטי פה! אנחנו מסתדרות יפה מאוד כבנות אדם בלי קשר למוצא שלנו, וכמה אנחנו שמחות למצוא את המשותף ולצחוק יחד!
בהזדמנות זו אציין כי הקהילה היהודית והישראלית באמסטלפיין נרתמת כל הזמן לסיוע לפליטים. באיסוף בגדים, איסוף כספים כדי לרכוש קניות חיוניות, אירוח משפחות ואפילו אימוץ זמני של חיות שהפליטים הצליחו להביא איתם אך לא מקבלים אישור לשכנם במלון (כן, כן אימצו כלבים, שרקנים) אני שמחה וגאה מאוד על הרוח הטובה הזו! ישכוייח!

יוצאת לריטריט יוגה ומדיטציה -בום!

ריטריט יוגה שנה בהולנד
אני מצליחה לעמוד על הראש, סוף סוף!

  עם כל המליצה שבדבר, הגשמתי סוג של חלום שהיה לי.
להשתתף בריטריט יוגה ומדיטציה.

  לאחר אין סוף לבטים עם עצמי שחלק מהם היו משהו כמו:
3 ימים השתגעתי? מה אייזנברג יגיד? אני לא מכירה אף אחת/ אני מזמן לא עושה יוגה/ עליתי במשקל/ המחיר יקררר! ועוד ועוד…
בסופו של דבר החלטתי, ש"הלמה כן" לצאת לריטריט (מתנה מפרגנת לעצמי!!!) עולה על ה"למה לא".

רק אז שיתפתי את אייזנברג בעניין והייתי בטוחה שהקטילה בוא תבוא…אבל הוא להפתעתי אמר "אם זה מה שעושה לך טוב…" עשיתי פנים מופתעות בשלב הזה, ואז הוא הוסיף: "!Its the new me"
איזה אושר! לא תאמינו! כמה שמחתי מהתגובה שלו ומהציפיה לקראת הריטריט!
ואכן, יצאתי למסע עם עצמי למרחב מוכר ואהוב של יוגה ומדיטציה בעברית!!! שם פגשתי משתתפות נפלאות ומדריך מקסים מקצועי (וגם חתיך יש לציין). שהינו במתחם קסום ויעודי לעניין ב Groningen ולשמחתי המאוד מאוד רבה -למרות הציפיות הגבוהות שהיו לי מחלום הזה שלי לא התאכזבתי בכלל!!! היה אש! חזרתי בהיי !
אני יודעת שכריסטינה ורונית המארגנות של המיזם הנפלא הזה עובדות על ארועים נוספים בסגנון אז הנה קישור לדף הפייסבוק Retreat beivrit למי שמתעניין.

ומה לגבי עבודה? עבודה בחברה גלובלית

  כמעט בלי להתכוון, בזמן שריחפתי לי בכיף והתאקלמתי לאיטי ועל הדרך חיפשתי עבודה במשרה חלקית, מצאתי את עצמי משתלבת בעבודה בחברה בינלאומית ענקית עבור פייסבוק. 

כל ההתנהלות של הגיוס והקליטה לחברה הייתה חדשה ושונה מכל מה שאני מכירה. מקצועית וממוחשבת כל כך! מצאתי את עצמי מתקשרת באנגלית בקורס אינטנסיבי הנמשך שבועות כאשר אני בבית וחברי לקורס בביתם בגרמניה או בהולנד.

כעת, אני עובדת במשרה מלאה מהבית מול מפרסמים ישראליים בפייסבוק, מגלה כל יום מחדש כמה הפלטפורמה הזו עשירה ומורכבת.
מעבר להתנהלות מול המפרסמים הישראלים, כל התקשורת מול הצוותים השונים שמולם אני עובדת קורית באנגלית בלבד! וואו, כמה זה שונה מהעבודה בבית הספר בית אקשטיין/ טומשין שבראשון לציון!

גם פה, דרך השיחות עם הקולגות, אני פוגשת חבר'ה ישראלים מקסימים ומוכשרים שבחרו לחיות מחוץ לישראל. שומעת מהם גם את החוויות וגם את הקיטורים של חיים בחו"ל… 

המשפחה שלי

  שנה של חיים בהולנד עברה גם על המשפחה שאיתי כזכור…הילדים חיים את שגרת חייהם כאשר במהלך השבוע הם הולכים לבית הספר לימי לימודים ארוכים למדי במיימונידס.
הם מקדישים שעות רבות ללימודי הולנדית בבית הספר אך בשל העובדה שהם מתקשרים עדיין באנגלית עם המורים ורוב התלמידים שסביבם, אז האנגלית שלהם משתפרת מאוד (וכן גם פעילות הפנאי שלהם היא במסכים ובאנגלית). נועה ושי לומדים גם צרפתית (טום פטור) אז הם בעצם מתמודדים עם 3 שפות שאינן עברית. חתיכת אתגר, לא?

לצערם של הילדים יש בחנים רבים, אז יש שבועות שהם עמוסים בהחלט. לשמחתם יש לציין, יש להם סופי שבוע של יומיים! איזה כיף! מלא זמן לחרופ! (וגם ללמוד)
פעילות בצופים – עבור הילדים, שלא היו בתנועת נוער עד כה, הפעילות בצופים (אם אדייק –שבט "שבשבת" באמסטרדם) מאוד שונה מחוגים שהם השתתפו בהם בעבר. ולכן אולי היא מעט קשה לעיכול.
אני, כבוגרת של תנועת ה"מכבי הצעיר" (כהורי) בכרמי יוסף וכן של "הצופים" ברחובות, מאוד שמחה על האפשרות של הילדים שלי לחוות תנועת נוער ישראלית, ציונית פה באמסטדרם ובעברית : )
אבל, לצערי לאחר כמה חודשים של פעילות בשבט "שבשבת" בצופים, נועה ושי החליטו לא להמשיך. טום ממשיך כשותף בהדרכה לקבוצה של ילדים שהוא מאוד אוהב. הוא נהנה מאוד בפעילות בסמינר שעשו השכב"ג, נהנה מאוד בממחנה הצופים (הכולל לינה כמובן) שהתקיים לאחרונה.ומחכה בקוצר רוח לסמינר שמתוכנן בקיץ באנגליה!!! איזה כיף לו!

 

גריי

גריי החתולה פורחת פה! היא מגלה לנו את כישוריה כציידת וכבר לכדה 2 עכברים! עכברונים ליתר דיוק.
לשמחתי היא לא אכלה אותם, אלא השאירה אותם שלמים (תודה מתוקה שהתחשבת בי נשמה!). לא היה רמז להמצאותו של עכבר בבית אמנם, אבל כנראה שהם בכל זאת טעו בדרך, נקלעו לביתנו ופגשו בציידת!
גריי מאזנת בין נמנום אינסופי לשעטות פראיות המרעישות על רצפת הפרקט, לשוטטות חתולית בשכונה השקטה והירוקה הסובבת אותנו.
בתקופה שבה אייזנברג היה בארץ היא שינתה מאורחות חייה והתארחה על מיטתי. איזה כיף! כמה מוזר שגריי גילתה פתאום שנעים לשכב על המיטה הזוגית שלנו. היא כאילו למדה להתפנק יותר. הרווח כולו שלי!

מאז שאספנו אותה עברו 7-8 שנים שבהם היא ממש ממש לא הייתה מעוניינת להתקרב למיטות בכלל. זה מוזר נכון? וכך, למרבה הפלא, היא החליטה דווקא עכשיו להוסיף את המיטה לרשימת המקומות האהובים לנמנום משובח. 

כמה שמחתי למצוא אותה עושה עיגול על המיטה עם פרצוף כזה חמוד! 

בהיעדרו של איזנברג, מצאתי את עצמי בחברותה עם החתולה המגרגרת. כמובן כשגילו זאת הילדים הם שמחו להצטרף למפגש הפינוק המשפחתי על המיטה הזוגית הגדולה איזה כיף! 

אני תוהה האם בדרכה החתולית זה אומר שהיא כבר מרגישה ממש נוח בטריטוריה החדשה שלה…

חתול כבר שנה בהולנד
גריי מתפנקת על המיטה. כמה טוב להיות חתול!

חסר משהו?

ברור!!!
  אין ספק שהמפגשים המשפחתיים והארוחות המשותפות חסרות לי, חיבוק מהיקרים לי, מפגשי קפה עם חברה/ות… (אז מתי נפגשות בציונה? קארין, טלי הא?).

אבל לטוב ולרע אני לא חיה חברתית כזו גדולה, ולכן שיחות ווצאפ עם או בלי וידאו עם אמא או אחותי או חברות עושות לי ממש טוב!
אני מברכת שוב ושוב את "אלוהי הטכנולוגיה" שב 2022 מתאפשר לנו לעשות שיחות ארוכות ובאיכות טובה ולראות ממש אלה את אלה! 
אבל כן, למרות הטכנולוגיה כמובן שחסרים לנו מאוד החיבוקים החמים, המפגשים הפיזיים והעוגות הטובות של אמא…בשביל זה צריך להגיע לביקור בארץ!

עכשיו שהקורונה סוף סוף יוצאת לנו לאט מהחיים (צאי ואל תשובי מתוקה), נוכל לתכנן את "מבצע הביקור בארץ" וסוף סוף להפגש!

בנוסף, חשוב מאוד! ואני מודה על כך מאוד,  יש מספר חברות שרכשתי פה, שאפשר לקבוע להליכה או לקפה וכיף לבלות איתן! ויש קבוצת ווצאפ ופייסבוק של נשים ישראליות שגרות פה ושמחות לסייע ולהכווין בכל עניין, אז בהחלט יש לי תחושה שאני יכולה להיעזר ולהיתמך כשצריך. תודה שאתן כאן בנות יקרות!

כשהתגוררנו פה לפני כמעט 20 שנה החוויה הייתה כל כך אחרת! התקשורת הייתה יקרה ודלה (היה סקייפ זוחל – לא היה סמאטפון ולא ווצאפ) והיה קשה להתעדכן במה שקורה בארץ מה שגרם לתחושת בדידות גדולה הרבה יותר. סביר להניח שגם העובדה שאני מוקפת במשפחתי הגרעינית היקרה אני לא מרגישה לבד כלל וכלל. 

לסיכום הפוסט והשנה המטלטלת הזו…

כל כך הרבה קרה! המון דברים טובים ממש קרו!
אם אנסה לסכם את השנה הזו אז אני יכולה בלב שלם לומר שצמחתי מאוד! ונהניתי מאוד!
מתוך הסתכלות קדימה של מאמץ והתפתחות, אני יוצאת מאזור הנוחות שלי המון.

אני מתגברת על הביישנות שלי ומעיזה להגיע למפגשים כאלה ואחרים לבד גם בלי להכיר אף אחת. מנווטת למקומות שמעולם לא הייתי בהם ובטבעיות! מסתכלת סביבי כל יום וסופגת את השלווה היופי והרוגע שסובבים אותי. בשבילי השינויים האלו מבורכים.
אני שמחה בחלקי.

סביר להניח שככל שיחלוף הזמן, הקסם ילך ויתעמעם (מקווה שלא יפוג).
כרגע, בנקודת הזמן הזו כשאני מסתכלת על ילדי המתבגרים ובן זוגי האהוב, טפו טפו, אנחנו חזקים מתמיד! מצפים לאביב ולקיץ שיגיעו בשפיות מלאה!

אם כבר עברתם לגור בארץ אחרת, איך עברה לכם השנה הראשונה?
אשמח שתשתפו מהחוויה שלכם ובנתיים, אני שולחת לכם אנרגיות טובות עם קשת בענן שצילמתי ליד ביתי  : )

קשת שנה בהולנד
קשת בענן מעל האמסטל

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

up
דילוג לתוכן