כמו שאני רואה את זה, הנסיבות ממש זימנו לי את הטיול הזה בהארלם, ואסביר: 

הילדים היו בבית הספר

אייזנברג בישראל 

יש קניות בבית וגם גובה סל הכביסה סביר

מזג האוויר די מושלם

אז למה לא בעצם?
הא, יש לי כמה התנגדויות באמתחת אל תדאגו…

נכון שאני לא מכירה בכלל את הארלם ולא יודעת לאן כדאי להגיע, נכון שאני לא יודעת איפה להחנות את הרכב ונכון שאני הולכת להיות לגמרי לבד…וזה ממש מוזר. 

אבל בא לי ממש להסתובב בהארלם… שמעתי שזו עיר מקסימה בהחלט. ולמה בעצם לא להסתובב לבד? נחמד לי קצת ילהיות לבד, אבל לאו דווקא בבית. א.נשים עושים את זה כל הזמן, לא?

לגבי טיול לבד, הרשו לי כמה מילים…
לפני זמן מה נתקלתי בבלוג שעוסק בטיולים של נשים לבד. שמרתי לי אותו לקריאה נוספת.
אני חושבת שהקונספט הזה של לטייל לבד חייב להיות מעצים ושונה. 

אני מרגישה ששווה לנסות לטייל לבד מדי פעם לבריאות הנפשית איפשהו. לא במקום לטייל עם המשפחה, הבנזוג או עם אחותי היקרה או חברה טובה, אלא בנוסף… בעצם לא טיילתי אף פעם לבד.
ב"רווקות" טיילתי עם חברות וחברים, ומאז שפגשתי את אייזנברג אז ברור שמטיילים יחד. שנולדו הילדים אז ברור שמטיילים יחד והטיולים שלנו נפלאים, אין תלונות חחח.

בשלב הזה בחיים שאני מחליטה לעשות דברים קצת אחרת, כבר ילדה גדולה, לא? מעיזה לצאת מאזור הנוחות ולפגוש את עצמי שוב, אתבונן קצת בסוגיה הזו ואבדוק אם זה נחמד לי. מי יודע אולי עוד אכתוב פוסט על סופשבוע לבד איפשהו. נראה, לא יודעת אם יהיה לי אומץ. מה דעתכם.ן?
הנה הקישור לבלוג הזה אם אתן.ם בעניין: אמא מטיילת לבד