מעבר בזמן קורונה
מה, השתגענו? יש מגפה עולמית ואנחנו עוזבים הכל ועוברים ?
אני מקדימה אתכם…
זה ברור לגמרי, יש אינספור סיבות למה לא לעבור כעת, אתיחס פה לחלק מהן:
- פחד להדבק בקורונה בטיסה ובמעברים.
- חשש לעזוב את המשפחה שלנו, ההורים לא צעירים ולמרות שהם עצמאיים (טפו טפו שיהיו בריאים ) בכל זאת בהחלט מעיק מתמיד להתרחק במיוחד בעת הזו.
- עזיבת מקומות עבודה בטוחים שלי ושל הבנזוג שמספקים לנו, גם בתקופה כזו, פרנסה יקרה מפז. אנו מגיעים למצב שונה לגמרי הכולל התאקלמות בכל מישור אפשרי ותקופה של עבודה חלקית של התא המשפחתי.
- בריאות– ומה אם יקרה משהו? השאלה הזו מנקרת בראשנו ומטרידה בהחלט.
את מערכת הבריאות הישראלית אנחנו "סוג של" מכירים: יש לנו רופא משפחה טוב, רשומים לקופת חולים "מכבי" ובמעט שאנחנו צריכים (תודה לאל) הכל מתקתק נהדר בסף הכל.
ומה יהיה בהולנד מבחינת טיפול וביטוח בריאות?
ביררנו כמובן. בהולנד יש ביטוח רפואי חובה לכל בוגר אבל ההתנהלות למול רופא המשפחה שונה לחלוטין מההתנהלות בארץ. הגישה הרפואית הכללית שלהם היא לא להתרגש ממיחושים ולפתור אותם על ידי מנוחה וכוס תה. ומה קורה בתקופת הקורונה בכל זאת?
אנחנו עוקבים כל הזמן ומנסים להבין איך הולנד מתמודדת עם הקורונה ומתנחמים בזה שבאופן כללי הריחוק האישי הוא טבעי, שהאוכלוסיה ממושמעת יחסית ושהרפואה טובה ומתקדמת. - קשיים בירוקרטיים – החשש שמשהו ישתבש בבירוקרטיה ההתחלתית בגלל התנהלות שונה בשל הקורונה. מה יכול כבר להשתבש? חשבנו על פתיחת חשבון בנק, רישום בעיריה, טיפול באשרת השהיה, חיבור לאינטרנט ומי יודע מה עוד… חלק מהשירותים מצריכים בתקופת הקורונה תיאום פגישה, מה שיאתגר אותנו עוד יותר.
רגע, איך אפשר לתכנן בכלל משהו בתקופה הזו?
משפט שאני מכירה מהבית אומר ש"תוכנית היא בסיס לשינויים" וכמה שזה נכון בחודשים (!) אלה!
החל מסגרים בישראל/בהולנד, האפשרות של סגירת שמיים והעדר טיסות, האפשרות שתהיה בעיה להכנס להולנד לבעלי דרכון ישראלי, כניסה לבידוד אחרי נחיתה והבריאות עצמה היא עניין שקשה בעצם לתכנן אותו.
ובעוד אני מוצפת בשפע סיבות למה לא לעשות את הצעד הענק, ולמה להשאר פה בישראל המוכרת, בשכונה, בבניין, בעבודה ופשוט להמשיך בחיים השגרתיים שלי, משהו בי, בנו, גועש ורוצה להמשיך בחיים, בתוכניות של מעבר והתאקלמות בארץ אחרת.
ולמה בעצם אנחנו עושים רילוקיישן, בטח תרצו לדעת:
- הרעיון של הרפתקאה חדשה הכולל מסע משפחתי אל הלא נודע מרגש אותי מאוד!
- המחשבה על שיטוט וטיול בסביבה חדשה – בשכונה, בעיר, באמסטרדם, ברחבי הולנד וברחבי אירופה מעיפה אותי! ואיך נשוטט? באופניים וברכב זו התכנית. באופניים נרכב בסביבה ולעיר הגדולה, רכיבות אישיות עם או בלי מוזיקה, רכיבות משפחתיות בהרכב חלקי או מלא והכל בשבילי אופניים מסודרים ונוחים. המקומות הקסומים שנוכל לבקר בהם בנסיעה של מספר שעות והטיולים הקצרים והארוכים יותר שנעשה הם מיתרונות המגורים באמסטרדם ולהם אני מצפה מאוד.
- התרבות שנחשף אליה – הפסטיבלים, המופעים, המסיבות, הארועים הקשורים לקהילה היהודית ולאקספטס מכל העולם, המוזיאונים והתערוכות. הפעילויות הללו מסקרנות אותי והנטייה שלי היא לרצות, לפחות כרגע, לטרוף את הכל. התרבות שאני צורכת בארץ היא מינימלית (למה בעצם?) כנראה שיש לי תאבון גדול יותר לתרבות שונה וגלובלית.
איך התרבות תושפע מהקורונה, כמה היא תצטמצם, אעדכן כמובן. - הרעיון של שינוי של סביבת החיים משמח אותי- מדירה מרווחת בבניין גדול למגורים בבית פרטי קטן, מרחוב די סואן לרחוב צדדי ושקט מאוד, מנוף אורבני לנוף כפרי, מאקלים חם מאוד ברמה שאי אפשר לסבול לפעמים ומאין ספור שעות מזגן מקפיא במשך חודשים לאקלים קריר ואפרורי. הבנתם את העיקרון, כן? מהפך רציני צפוי לנו.
- הרעיון של שינוי הסביבה הביתית קוסם לי מאוד. הדירה שלנו כבר צריכה לעבור המון טיפולים קוסמטיים (צביעה, תיקונים קטנים) ויש המון פריטים שמלווים אותנו שנים. זו הזדמנות פז לעבור הלאה גם בהקשר הזה. עם כל הקושי הכרוך בפרידה מכל החפצים שסביבי אשמח לעשות RESET ולקחת רק את הדברים האהובים עלי במיוחד והנחוצים לי באמת. מעניין אם אצליח במשימה.
- שינוי העיסוק שלנו גם הוא מצד אחד מלחיץ מאוד אך מצד שני יביא להתפתחות, הכרויות וצמיחה, אני בטוחה בכך.
- לא אהיה אמיתית אתכם לגמרי אם לא אתיחס גם לדחף להתרחק משלל עניינים שמתסכלים אותי פה בארץ וקשורים לתפקוד לקוי לדעתי של מערכות שונות בישראל מלמעלה ועד למטה: סחבת אינסופית, שחיתויות, תרבות ה"סמוך", אי לקיחת אחריות מקצועית וכו'…
אתם, הקוראים האינטיליגנטים של הבלוג שלי יודעים על מה אני מדברת…
איך התוכניות שלנו יתקיימו או ישתנו עקב הקורונה? ימים יגידו.
אנחנו מקווים שאכן נעבור בתאריך המיועד,
שמצב הקורונה יהיה ממש בשליטה הן בישראל והם בהולנד,
שנוכל להזמין טיסה ישירה שלא תתבטל,
שנוכל להכנס עם דרכון ישראלי לאיחוד האירופי בלי בעיות מיוחדות
ושבהולנד ניכנס לבית נחמד ונתאקלם בנחת.
אני מקווה שהחיסון יחזיר את העולם לשפיות
אני מקווה שתוך חודשים בודדים מצב הבריאות ישתפר והתרבות תחזור לעצמה ושנוכל לממש את הפנטזיה שלנו כהלכה.
אף אחד לא מבטיח לנו שכך יהיה אבל אנחנו אופטימיים ונחושים. חיים רק פעם אחת וצריך אומץ (ואולי קצת שיגעון?) כדי לעקור את המשפחה שלנו מישראל ולנטוע אותה בהולנד.
משפחות עושות זאת כל הזמן. ישראליות ולא ישראליות.
המון אנשים עוברים דירה/ ארץ לתקופה כזו או אחרת. ועם כל החשש המובן לגמרי, האנשים מתמודדים, משתלבים, מתגבשים, צומחים ונהנים.
אני מאמינה שאם רק אפשר, צריך לשחרר את הלחץ, להצמיח כנפיים ולהיות יחד חזקים ופתוחים לשינויים.
קורונה משבשת לכולם את התוכניות! שמחה שלכם לא לגמרי שיבשה
הי קרן,
סליחה על התגובה המאוחרת…
נכון לא נכנענו לקורונה אבל היא שיבשה גם שיבשה. בעיקר האטה את ההשתלבות שלנו (היינו צריכים לקבוע מועד ספציפי לביקור בכל חנות) וצימצמה אינטראקציות חברתיות.
פינגבאק: מנהגים ששווה לאמץ 3. חגיגות קיץ - חיים חדשים בהולנד