נוהג ששווה לאמץ: איך כדאי לנהוג עם הזבל שלנו
מהיום שהגעתי להולנד הבנתי שאני חייבת לשתף אתכם חברי הישראלים בנושא יומיומי, חשוב ודוחה כאחד – הזבל. די די אל תיגעלו, הפוסט לא יהיה מגעיל או מסריח מבטיחה! גילוי נאות: אני מתגוררת באמסטלפיין ולכן תוכן הפוסט נבדק ונכון לעיר שלי ולא לכל עיר בהולנד.
אנקטודת זבל
רצינו רילוקיישן? רצינו חוויות? קיבלנו!
כשהגענו לבית באמסטלפיין והתחלנו להכיר את הסביבה הקרובה, זיהינו בשמחה את פחי הזבל המוטמנים הקרובים- מרחק של שתי דקות הליכה – קלי קלות!
הפחים נראו נקיים ולא היה שום זבל בסביבתם, לא זבובים ולא ריח איזה יופי.
צברנו שקית או שתיים והלכנו בנחת לזרוק את הזבל. ממש כמו מקומיים הרגשנו, אופוריה שכזו ואז…
גילינו לחרדתנו שהפח נעול!
מסתבר שיש צורך בכרטיס קטן שהפח סורק כדי לפתוח אותו! ONG מה נסגר? מי חושב לנעול פח זבל ? ולמה בכלל לנעול פח?
טוב, לעיריית אמסטלפיין פתרונים!
מיד התחלנו במירוץ הזוי כדי להתארגן על הכרטיס הקטן והחשוב הזה!
למה אני מתלהבת מסידור הזבל פה? חשבתי וחשבתי על העניין.
מה, אני חובבת זבל? אשפה? פסולת? ואז עליתי על זה – אני לא! אני ממש לא אוהבת זבל.
אני לא אוהבת לראות זבל, לא להריח אשפה ובטח לא לדרוך על פסולת. אבל כן, אני אוהבת שהזבל נעלם לי מהעיניים בצורה חלקה ונקיה.
זה אפשרי מסתבר וזו אחת ההפתעות הטובות בחיים החדשים בהולנד.
המיץ של הזבל, איף! למה ככה?
החוויות שלי ושל אייזנברג משכונת המגורים החביבה ברחובות קשורות בקשר בלתי נפרד גם לחווית הזבל הישראלית שלנו.
חווית הזבל התחילה עוד במעלית שפגשתי את טיפטופי הזבל של השקיות העמוסות והמפונצ'רות. כשהייתי יורדת עם השקית לחדר הזבל, תמיד החדר היה פתוח כמובן.
הייתי נותנת לחתולים המבוהלים הזדמנות לזנק ולברוח לפני שהייתי מעיפה את השקית לפח הפתוח.
למה הייתי מעיפה מרחוק את הזבל תשאלו?
כי תמיד סביב הפח היו שקיות שאנשים אחרים לא קלעו לצערי, היו גם חפצים ששכנים טובי לב הניחו ליד הפח כדי שמישהו יקח (כוננית מתפרקת, נעלים משומשות, בגדים).
מעבר לחפצים היה כמובן – לחם! הרי אסור לזרוק לחם, נכון? אז כדאי שירקב ליד הפח ויחכה שמישהו אחר יזרוק אותו. איכס! תמיד היה גם לחם עבש בשקית (או לא) בחדר הזבל, ולפעמים גם קצת שאריות של דג משבת או בשר חי או שאריות ששכנים טובי לב משאירים לחתולים.
מהתיאור המצמרר הזה אתם מבינים שהחוויה שלי קשה, ויכול להיות שגם שלכם.
ולכן, אני כל כך מתלהבת שיש דרך אחרת! ההתנהלות של ההולנדים בעניין הזבל מדהימה ומשמחת אותי! אם החזקתם מעמד עד לכאן, כדאי שתמשיכו לקרוא ותבינו למה כתבתי פוסט על זבל.
רציתי לספר לכם בפוסט הזה על פחי הזבל ומיון הזבל המעולה וכן על מרכז מחזור הזבל העירוני של אמסטלפיין.
הלוואי הלוואי שכמה שיותר אנשים פרטיים ורשויות ילמדו מההולנדים על הזבל. יהיה הרבה הרבה יותר נעים לכולם במרחב הציבורי.
סוגי הפחים המוטמנים
פחי הזבל באמסטלפיין הם פחים מוטמנים.
ישנו פיזור מצויין של פחי הזבל לפי סוגי הזבל בשכונות עם הבניה הנמוכה וליד כל בניין גדול ישנם גם פחים מוטמנים כמובן.
אז באילו פחים מוטמנים נתקלתי?
פח זבל רגיל (ירוק) – כאמור עם כרטיס בלבד שיש בכל בית. נמצא במרחק 2 דקות הליכה.
על הפח יש מדבקה גדולה לגבי קנס של 95 יורו אם זורקים את הזבל ליד הפח. שמעתי שזה לא איום סרק ושפקחים אכן מגיעים למי שזרק…
פח לאריזות (כתום ציור של כל מני על הפח) – בפח זה זורקים בקבוקי פלסטיק, שימורים ו…אריזות. זורקים את האריזות בשקית.
מאיפה לי שקית גדולה תשאלו? נכון, מוכרים בסופרים כמובן. אבל יש עוד מקור שתדעו: העיריה היקרה שלנו מחלקת גלילי שקיות גדולים עם קשירה במיוחד למטרה זו!
אלה שקיות מתכלות שמחולקות בעיריה עצמה וכן בספריה העירונית שנמצאת בסטרדהארט – לב העיר ובמקומות נוספים.
אין צורך לבקש גליל שקיות מאף אחד. הן מונחות שם בסלסלה ויש שלט קטן שמבקש לקחת 2 גלילים למשק בית. זהו.
אז מדי פעם אני לוקחת שני גלילים שמספיקים לים זמן.
על השקיות יש הדפס עם ציורים מה כן לזרוק בהן ומה לא. המסר מובן נהדר גם אם לא יודעים הולנדית!
פח לזכוכית (צהוב עם ציור של בקבוקים על הפח) – קצת פחות נפוץ. יש ליד כל סופר.
כולנו נהנים מאוד לזרוק לפח את צנצנות הזכוכית אחת אחת, ולשמוע את צליל הריסוק של הזכוכית כשהן מתנפצות בקרקעית הפח.
על הפח מפורטות השעות שבהן אין לזרוק את פסולת הזכוכית כדי לא להפריע לשכנים (מאוחר בערב ומוקדם בבוקר).
בנוסף, לשמחתנו אין צורך לרוקן את הצנצנות לגמרי. ממש בסדר לזרוק אותן לא לגמרי נקיות ועם המכסה.
פח עיתונים (כחול עם ציור של עיתון על הפח) קצת פחות נפוץ. יש ליד כל סופר.
מכניסים לפח עיתונים, פלאיירים, ואפשר גם קרטונים אם אתם חותכים אותם מספיק קטן.
פח למחזור בגדים (ציור של בגדים על הפח) נכון- יש ליד כל סופר.
נניח שנמאס לכם מבגד ולא העברתם אותו הלאה*. נניח שלא מכרתם את הבגד (חנויות יד שניה של בגדים מקובלות מאוד, וגם מוכרים פה במרטפלס פרטי לבוש מצחיקים) אפשר לזרוק אותו לפח המתאים והוא יעבור למחזור.
*בקבוצות הישראליות האמהות מוסרות בגדים אחת לשניה כמו במשפחה גדולה, איזה כיף! חזלך!
עוד דרך לזרוק אשפה ביתית:
בבתים הפרטיים יש 3 פחים גדולים עם גלגלים לשימוש בני הבית בלבד. על הפחים יש מדבקה עם הכתובת.
פח ירוק – בו זורקים רק זבל אורגני כולל גזם וכו'.
פח כחול – בו זורקים נייר.
פח אפור– בו זורקים אריזות ופלסטיק בלי שקית, כמו שהם.
העיריה מפרסמת ומחלקת לכל בית לוח שנה ובו מועדים שבהם יתקיים פינוי כל סוג של פח (לפי צבעים , גם להדיוטות). הפחים הירוקים והאפורים מפונים פעמיים שלוש בחודש והפח הכחול פעם בחודש.
את הפחים לא מפנים לפני כל חזית בית כמו שהיינו מצפים, אלא בנקודות מסויימות שנבחרו על ידי העיריה ברחוב.
את הפחים מפנים בשעות הבוקר כך שבערב שלפני או מוקדם בבוקר כל השכנים שרוצים שיפנו להם את הפח, מגלגלים אותו לנקודת הפינוי ובצהריים לוקחים את הפח חזרה.
לא פעם איזנברג נזכר שזהו יום פינוי כשהוא שומע את קירקוש הגלגלים של הפחים של השכנים.
לראות את הפחים האלה עומדים בשורה בדיוק כמו שצריך (בסמוך לשפת המדרכה, במרחקים קטנים אחד מהשני, הפתח מכוון לכיוון הכביש), כדי שמשאית הזבל תתקתק את הפינוי זה מרשים! שיתוף הפעולה של התושבים בשמירה על הסדר הציבורי מעורר בי השתאות!
מה עושים כשצריך לזרוק משהו אחר? מזרן ישן, כוננית שבורה, אבנים משתלבות שפירקתם מהגינה? שער שהתפרק?
בארץ, היינו מוציאים את הג'אנק ביום הפינוי שזכרנו/ניחשנו באופן עמום. פה הסידור הוא אחר.
באמסטלפיין זורקים בנקודת המיחזור העירונית! לא מתאים לקרוא למקום מזבלה אז אקרא לו נקודת מחזור (זה השם שהעיריה נתנה)
אתם מדמיינים זבובים ירוקים וג'יפה ? מלא בלאגן ? ערמות של חפצים רנדומלים? תחשבו שוב! ובואו לחזות בפלא!
מזבלה OUT נקודת מיחזור IN
!IMAGINE
המגרש לא ממש גדול, נקי כמובן.
במרכז המגרש הסלול יש אזור להעמיד את הרכב וכמובן כל סוגי הפחים המוטמנים.
בהיקף המגרש ישנן מכולות שכל אחת מכילה סוג אחר של פסולת. כמובן שיש שילוט (בהולנדית) לעזרה בהתמצאות.
נקודת המחזור מספקת פתרון להמון כלי רכב שמגיעים אחד אחרי השני עם כל מני סוגים של פסולת בבגז'.
תוך דקות ספורות, בעזרת חבורת עובדים נמרצים, הפסולת ממויינת במקום ומועברת על ידי "בעלי הזבל" (כן כן אייזנברג ואני ועוד מלא הולנדים סוחבים את הג'אנק בעצמנו) לתוך המכולות המתאימות.
העובדים הלבושים וסט זוהר מאוד קלים לזיהוי והם מאוד נגישים וחביבים. הם מומחים בזיהוי אנשים שמתלבטים מה לעשות עם ה"סחורה" שהביאו.
בתוך דקות ספורות, המשימה מסתיימת ואנחנו נוסעים החוצה שמחים וטובי לב!
שמתי לב שהמאמץ מ"בעלי הזבל" הוא גדול יותר להפטר מהזבל אבל התמורה שווה את זה ביג טיים!
באתר העיריה (גם באנגלית) ישנו אזור המתיחס לפסולת ובו יש הסברים לגבי מה שכתבתי למעלה.
בנוסף, העיריה מציעה פתרונות נוספים לאיסוף פסולת גדולה מליד הבית וכן גם השאלת אופני קרגו חשמליים (ללא תשלום) לצורך הבאת הזבל לנקודת המיחזור. ואפילו – נוהל ברור ומספר טלפון במידה וזרקתם חפץ בטעות לפח המוטמן.
לא מאמינים? הכנסו לאתר העיריה
אנקדוטות קטנות
- לשמחתנו גם כאשר אנחנו יושבים בספסל המוסתר בפינת החורשה הקטנה ליד הבית, ישנה שקית בפח האשפה הציבורי המרוט ואין אשפה מסביב. כולם מבינים שלא משאירים לכלוך אחרינו.
- גיליתי שנכתב על הנושא גם בפוסט הזה: אשפה ומיחזור בסיאטל כי כנראה לא רק אני מתלהבת מהעניין כשהוא עובד נפלא…
- הליכה לזרוק את הזבל הפכה לטיול של גריי החתולה איתי או עם אייזנברג. אנחנו זוכים לליוי מלכותי של החתולה הסקרנית, איזה כבוד!
אפרת יקירה, מקסים לראות מה מחזור ויעילות עושים לך 😂
מה שכן, אני מודה שההתעסקות של בעל הזבל נשמעת לי כמו כאב ראש (שבטח היה נפתר אם הייתי מתעוררת בהולנד).
אכן מיחזור ויעילות משמחים אותי מאוד : )
זה מוזר להתרגל לזה בהתחלה אבל לא ממש התעסקות רצינית. בטח לא כמו להכין לביבות טעימות
נ.ב
סליחה על התגובה המאוחרת…
אהבתי לקרוא
שמח שהולך טוב
לצערי עם הבניין בוא אני גר גורלנו נחרץ מזמן
מה שההולדים חוסכים לעולם ישראל מבזבזת
היי אייל
לצערי בניינים רבים בישראל סובלים מאותה תופעה.
כמה חבל!
בלוג ממש מגניב. אהבתי!
תודה רבה! איזה כיף לשמוע שאהבת : )